על הספר
״פעם אחת בחיים״ מבוסס על יומן מסע שנכתב במהלך שנת טיול במזרח הרחוק.
למחרת מסיבת חתונתם לקחו גלית וחן את תרמיליהם ויצאו להגשים חלום חיים: מסע ארוך, בלתי מוגבל בזמן, במזרח הרחוק. זה היה המסע המיוחל, פסק הזמן שלפני הכניסה למרוץ החיים.
במהלך שנת המסע הם טיילו בנפאל, הודו, תאילנד, בורמה, קמבודיה וויאטנם. הם עברו במסלולי ה״חובה״ של תרמילאים ישראלים וגם הגיעו למקומות נידחים שאך מעטים פוקדים אותם. הם עשו דרכם ברכבות, אוטובוסים, רכובים על אופנוע, בריקשות ובסירות. טיפסו בפסגות נפאל, שוטטו בעריה המיוחדות של הודו, השתאו מול מקדשים מופלאים בקמבודיה וצפו בשקיעות מרהיבות בחופי תאילנד.
חן וגלית הם שניים מתוך אלפי ישראלים שיוצאים בכל שנה לטיול הגדול במזרח הרחוק. מה הם מחפשים שם? ומה הם מוצאים?
ספר זה מבוסס על יומן המסע שנכתב במהלך שנת הטיול: אירועים גדולים וקטנים, חוויות, רשמים והווי תרמילאים, מפגשים עם תרבויות ועם בני אדם, כל אלו הועלו על הכתב בחיוניות רבה ובמבט רענן. ולצדם הרהורים, תובנות והגיגים בשאלות גדולות וקטנות.
פעם אחת בחיים הוא ספר מסע מרתק למי שמתכנן טיול במזרח הרחוק, להורים שבניהם מטיילים, לאלו שחזרו ומתגעגעים ולכל מי שליבו יוצא אל המרחקים.
מעבר לעיקול התיישרה הדרך. ככל שהתקרבנו חדרה בנו ההכרה שהגענו אל ה״פס״ ההרים נראו קרובים ושקט עמוק שרר. אפילו קריאות השמחה ותקתוקי המצלמות כמו נשמעו מרחוק. ציפורים לא השמיעו אף לא צפצוף בודד. התיישבנו על גל אבנים והתבוננו באחד הנופים היפים באסיה: פסגות רחוקות התמזגו בשמיים. חשנו כמנצחים, שיכורים משמחה מול נוף הקדומים והמרחב העצום. צחקנו באושר.
* * *
ראיון עם המחבר
״פעם אחת בחיים״ הוא שמו של ספר מסע שראה אור באחרונה. את הספר כתב חן אליעז. בשנת 1996 התחתן חן עם גלית. זמן קצר לאחר החופה, יצאו השניים למזרח, למסע שנמשך שנה: נפאל, הודו, תאילנד, ויטנאם, בורמה, קמבודיה. שנה שלמה שבה נסעו השניים ברכבות, באוטובוסים, בריקשות, על אופניים; ישנו בבתי הארחה, שכרו חדרים בכפרים אצל משפחות, לנו בבקתות-הרים, אכלו מזונות מגוונים, פגשו אנשים שונים ומשונים, ראו נופים, מקדשים, תרבויות, דתות.
כשחזרו, ריכז אליעז את שלושת יומני המסע שמילא בכתב יד צפוף והתיישב לכתוב ספר.
הספר כתוב בשפה קלילה בגוף ראשון. זהו ספר העוסק בחוויה האישית של המסע ובכך קסמו. אליעז כותב על הדברים המתרחשים ומדי פעם גם מתייחס בדרכו לשאלות המעסיקות אותו: מהו זה שהינך עוזב? האם זאת בריחה? האם המסע אכן מאפשר ״חופש״? מהו אותו ״חופש״? מהי ״שגרה״? מהם הדברים שמהם אנחנו מבקשים להשתחרר? מה באמת חשוב?
הנסיעה הארוכה הראשונה שלנו באוטובוס במזרח הייתה קשה במיוחד, צפופה, חמה ורבת תקלות ועצירות. בספסל לפנינו ישבה אישה ענקית, כבדת חזה, עטופה בשמלה עצומה. לאורך כל הנסיעה היא זזה בכבדות, השתעלה או נחרה בקולניות, באחת העצירות היא התעלתה על עצמה: כחכחה בגרונה בקולי קולות, התרוממה קלות וירקה מהחלון בתרועה. כמה שניות חלפו וקול נפץ נשמע, הגברת נפחה לחלל האוטובוס הדחוס ולסיום קנחה אפה על רצפת העץ. גלית התפקעה מצחוק וחזרה לישון. לקראת בוקר התגלה לעינינו עמק קטמנדו שנראה כחלום יפה.
מדוע ״פעם אחת בחיים״?
״גליתי ישבה אתי וחשבנו ולבסוף החלטנו לקרוא לספר ׳פעם אחת בחיים׳. צריך להיות כנים וריאליים – תקופה כזו לא תשוב. מסע כזה עושים אחרי הצבא, או מיד לאחר החתונה, או כשהילדים נפרדים לדרכם, או כשאתה בפנסיה. במשך שנה, אתה פותח את המפה בכל בוקר וכמו ציפור אתה מחליט לאן לעוף. אין התחייבויות, אין לחץ. אתה חופשי, אני לא יכול להשוות את זה לשום חופש אחר. זו גדולה שהתרמילאות נתנה.״
נראה לך שטיול כזה אכן יכול לעזור?
״אני מאמין בזה לגמרי. לא רק טיול כזה, אלא כל יציאה מהמסגרת, עזיבה לתקופה, זה לא חייב להיות בחו״ל, זה יכול להיות טיול בארץ, עבודה אחרת – כל פסק זמן לבחון את הדברים. בטיול שלי התחלתי לכתוב, מהטיול צמח העיסוק שלי כמדריך טיולים, כמרצה.״
טיולים מאורגנים הם אנטי-תזה למסע שאתם עברתם ב״פעם אחת בחיים״ ובכל זאת אתה מדריך אותם?
״זה ברור. אבל מצאתי לעצמי את הנישה של הטיולים הגיאוגרפיים, טיולים שמתמקדים במדינה ולא מכסים כמה מדינות בשבועיים. אני גם ממציא מסלולים, אלו הם ׳טיולי הדגש׳, תאריך אחד ליעד אחד.״
* * *
מהו חופש?
הבטתי על הסבל שלנו. כל חייו הוא סוחב משאות, מגדל ילדים, אשתו מנהלת את הבית ומגדלת ירק בחצרה. הוא ישב מכופף כדרכם של הנפאלים, כובעו שמוט והווסט הדהוי שלו מתוח על גופו הצנום והשרירי. הוא עישן בהנאה סיגריות עלים שגלגל כמה דקות קודם לכן. הצטרפתי אליו ועישנו יחד, הזמנתי אותו לתה ושתקנו. לא הייתה בינינו תקשורת מילולית, אך מדי פעם חייכנו זה אל זה בהבנה. הרגשה טובה מילאה אותי ואני חשבתי: מה חסר לו לאדם זה שחי על פסגת העולם עם משפחתו, מקיים עצמו בלב הטבע, רגוע מחוץ למרוץ החיים המטורף של העולם המערבי.
״החופש שאני מתייחס אליו הוא יותר חופש בבחירה. לאנשים היום אין חופש בבחירה, משהו בסדרי עדיפויות השתנה, במיוחד של צעירים גילאי 25-45. אנשים עובדים רוב הזמן ומדי פעם יש להם חלונות קטנים שבהם הם תורמים לעצמם. על החופש הזה אני מדבר, חופש הבחירה לחשוב מה אנחנו עושים עם החיים שלנו.״
דברים נוספים ששקעו בך בעקבות המסע?
״קיבלתי בעיקר איזו מין הסתכלות אחרת, שלווה יותר, על מה שקורה כאן ביום-יום. אחרי שחזרנו לא יכולתי לקנות בסופר במשך חודשים. עד היום אני מתקשה לערוך קניות. אני לא ממלא יותר ממה שאני צריך. אתה מגלה שהמעט הוא טוב, הגודש מכביד.״
* * *
אוכל
בבקרים פתחנו את יומנו במסעדה קטנה שהשקיפה על ׳רחוב השוק׳ ההומה. המקום הציע חביתות, תפוחי אדמה, פיתות חמות וגם סלט ירקות עשיר. על אש גדולה רתח תה הודי ריחני שמשך את התיירים פנימה.
״גילינו במהלך הטיול שהאוכל הוא חלק חשוב מהטיול. במזרח הרחוק, כולם אוכלים על המדרכה. הבתים קטנים מאוד. חיי היום-יום מתרחשים על המדרכה. שם מבשלים ואוכלים. כשאתה עובר ליד אתה רואה צלחות גדושות עם דברים מגרים: אטריות שמוקפצות לחצי דקה עם כל מיני בשרים קטנים, עם תבלינים מדהימים, עם ירקות, הכל צבעוני להפליא. אתה לא יכול שלא לנסות.״
* * *
איך זה התחיל?
״אני חושב ששם זה התחיל. הייתי חייל משוחרר וקראתי ספר על העתיקות בקמבודיה, על המקדשים, על הג'ונגלים ואמרתי לעצמי שאני חייב להגיע לשם. זה לקח כמה שנים, אבל זה התחיל מהנקודה הזו.״
״כשאתה מגיע לאתרים ארכאולוגיים במזרח, אתה מגיע למקומות שבהם המבנים העתיקים נשארו בגבהים, שרדו בהם התקרות והציורים והתבליטים. אין כמעט צורך לדמיין, אפשר לראות את החיים לפנייך – ככה זה היה לפני 500, לפני 1000 שנה. אתה צריך להיכנס פנימה, להיות רגוע, בשקט, וזה קורה. זה עובר אלי ואני מנסה להעביר את זה למטיילים.״
* * *
סיפא
אך ככל שננסה לקבוע את המהלך הבא זה יהיה קשה יותר. מולנו מתייצב הגורל במלוא קומתו ואנו מקבלים בסוף את הכרעתו ולאחר מכן מבינים, אולי שסטינו מתוכניותינו.
״כשיצאנו אל הטיול, הייתה לנו תכנית, סטינו ממנה. כבר בראשית דרכנו החלטנו שנבחן את עצמנו מדי שנה. מאז, מדי שנה, ביום קבוע אנחנו לוקחים יומיים חופש, באיזה צימר בגליל ועושים מעין חשבון נפש, מתכננים את המהלך הבא שלנו. אם אתה מכוון, יכול להיות שתצליח להגשים חלומות וגם אם אתה לא מכוון יכול להיות שתצליח להגשים.״
